לא עוזב את העיר – Won’t Leave the City

By Shlomo Artzi

והוא לפני סיום
סוגר כבר את השער.
מרפה מן העניין,
חומק אל תוך השיר.

והיא לפני סיום שואלת:
“האם אתה נשאר?
האם השיר ימנע מבעדנו להמשיך?”

“לא עוזב את העיר!”
הוא אומר לה,
“עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך”.

ואחר כך משום שתכלת,
הרדיו מעודד,
רק סימני החוף
מעוררים ספק.
והיא מתוך סיום שואלת:
“האם יהיה מדי?”
אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק.

לא עוזב את העיר…

שמות לפני סיום,
והוא פתאום מבטיח,
מתוך חלום זהיר
הם נשענים אל ים.
למות לפני סיום,
והיא על קו רקיע,
מתוחה כמו עיר קטנה –
דמוית שרב.

לא עוזב את העיר…

And he’s about to end
Already closing the gate.
Letting go of the matter
Slipping into the song.

And she about to end asks:
“Are you staying?
Will the song prevent us from continuing?”

“I won’t leave the city!”
He tells her,
“For anyone.
We are always two,
Between us is one God.
And you are for me
Like a thin silence,
This way or that
I won’t leave you either.”

And afterwards since it’s blue,
The radio is encouraging,
Only signs of the beach
Raise doubts.
And she about to end asks:
“Will it be too much?”
If she suddenly breaks into
Unbridled crying.

I won’t leave the city…

Names before ending,
And he suddenly promises,
From within a bright dream
They lean towards the sea.
To die before the end,
And she’s on the horizon,
Tense like a small city –
Images of heatwave.

I won’t leave the city…