השר משה מונטיפיורי – Sir Moses Montefiore
Yehoram Gaon
וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמונים
אז באו לביתו המלאכים הלבנים
עמדו על מיטתו וכך אמרו אליו:
“הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו”
וכך ענה השר מונטיפיורי בדיוק:
“סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוק
כי יש הרבה צרות לאחינו בעולם
הנה פוגרום ברוסיה, איך לא אבוא אצלם?
כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?”
והוא עלה למרכבה ו”דיו” לסוסים אמר
ופה מתן בסתר ושמה נדבה
פה צביטה בלחי או ליטוף של אהבה
ולכל היהודים שמחה וגאווה
וכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר!
וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעים
אמרו לו: “תעלה, כי שם למעלה מבקשים”
שאל אותם השר: “הגידו איך אוכל?
איך עלילת הדם בדמשק תבוטל?
הלא צריך ללכת לפחה הנבזה,
ל’גיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה
ואם צריך לשים לו ביד איזה בקשיש
מן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגיש
אז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?”
והוא עלה למרכבה…
וכשהיה השר מונטיפיורי בן מאה
אמר: “מספיק לי כבר, הנשמה שלי שבעה
הלכו מליונים לירות ופרנקים ובישליק
אבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק”
אמרו לו: “כבודו, רק יבוא ויסתכל
צריך לבנות עוד חדר לקבר של רחל
להגביה ת’כותל המערבי
לנווה שאננים יהודים יש להביא
ומי אם לא אתה יא מורי, יא לבבי?”
והוא עלה למרכבה…
וכשהיה השר בן מאה ועוד שנה
נִשקוהו מלאכים בנשיקה האחרונה
וכך את העיניים עצם הוא בבקשו
רק אבן ירושלמית מתחת לראשו.
עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון
גמר השר משה את מסעו האחרון
אך יש עוד אנשים המוכנים להיִשבע
שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה
ראו את מונטיפיורי על יד המרכבה
והוא עלה למרכבה…
When Sir Montefiore was eighty
The white angels came to his home
They stood at his bedside and said:
“The Holy One Blessed Be He wants you at his side”
And thus answered Sir Montefiore exactly:
“Forgive me, gentlemen, but I am truly busy
For our brethren have many problems in the world
A pogrom in Russia, how could I not come to them?
For whom if not me will help everyone here?”
And he mounted his chariot and “go!” to the horses he said
And here a secret gift and there a donation
Here a pinch of cheek or a tender touch of love
And for all the Jews joy and pride
And all the respect to Sir, and all the respect to Sir!
And when Sir Montefiore was ninety
They said to him: “come up, they’re asking for you up there”
The Sir asked them, “Tell me, how could I?
How will the blood libel in Damascus be dispelled?
Don’t I need to go to that wretched pasha,
To tell him: be ashamed, how could you let this happen?
And if there’s need to put a little bribe in his hand
From a big gift, but that no one will notice
So whom if not me can present it to this Turk?”
And he mounted his chariot…
And when Sir Montefiore was one hundred
He said: “Enough already, my soul is full
Millions of liras and francs and bishliks have gone
But for the Jews this is never enough”
They said to him: “Sir, just come and see
We need to build another room in the Tomb of Rachel
To add a bit to the Western Wall
We must bring Jews to Neve Shaananim
And whom if not you, my teacher, my heart?”
And he mounted his chariot…
And when the Sir was one hundred and one
The angels kissed him with a final kiss
And thus his eyes he closed, requesting
Just a Jerusalem stone under his head.
Wrapped in a Tallit of silk, resting in a coffin
Sir Moses completed his final journey
But there are still people ready to swear
That sometimes at night, when it’s dark
They see Montefiore getting on the chariot…
And he mounted his chariot…