לב שבור לרסיסים – Heart Broken in Pieces

Shlomo Artzi

ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח,
פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר.
עלו על הבמה, שטפו כמו ים,
נשבו כמו רוח.
ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה.
ובאותה שנה הבאתי לך תקליט,
גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים,
הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית,
מילאנו את הראש בחלומות פגזיים.
אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו,
הכל כמו סרט שאינו חיים,
כמו עוף דמיוני,
היו לנו באהבה שלנו רגעים בנאליים,
במלחמות היו לנו כמה נידונים.
רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד, אבל,
“איפה רוקדים?” שאלת אותי.
בתחנה המרכזית, בתוך מרתף מחורבן,
נשמע אותם אז ישבר לנו
הלב לרסיסים.
הם ניגנו זה הכל,
למדנו את הקצב,
שלשה ימים בתוך מרתף הרוס
כמו שדה קרב.
שם למדנו לרקוד,
כי אסור היה בבית הספר,
רקדנו עד שמישהו יפול על ברכיו.
עד שמישהו ירגיש כאב,
עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב.
שנות השישים התנפנפו להם כמו הקוקו שלך ברוח,
מהתיכון לשדה הקרב,
משם לאיזה באר מרוחק,
אני יושב סופר 20 שנה, רקדן פצוע,
מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד.
ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט,
כמו מתנה קטנה במקום לאמר מילים,
הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו:
“מספיק”,
עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים.
הם ניגנו זה הכל…
אני קם ועוזב בלילה, כפות בתוך פיג’מה,
גם בקיטש יש שמץ של אמת,
הכל הולך.
אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם,
שבור לרסיסים, מוטל, ליד ליבך.
הם ניגנו זה הכל…

And week after week they played on a schedule,
Once in a strange city and once in the village.
They got on stage, washed like the sea,
Blew like wind.
One spark lights a bonfire of success.
And in that year I brought you a record,
Men do things that make no sense,
The band filled a basement at the central station,
We filled our heads with bombastic ideas.
I’m not even sure it ever happened to us,
It’s all like a movie, not real life,
Like an imaginary bird,
We had in our love mundane moments,
In the wars we had several issues at hand.
But on that Friday we felt the need to dance, but,
“Where do we dance?” you asked me.
In the central station, in a decrepit basement,
We’ll listen to them then the heart
Will break to pieces.
They played, that’s all,
We learned the beat,
Three days in a basement destroyed
Like a battlefield.
There we learned to dance,
Because it wasn’t allowed at school,
We danced until someone would fall on his knees.
Until someone would feel pain,
Until someone would say I’m getting up and leaving.
The Sixties blew like your pony tail in the wind,
From high school to the battlefield,
From there to some faraway well,
I sit counting 20 years, a dancer wounded
Of despair, of riddles, of having no one.
And year after year I brought you a record,
Like a small gift instead of saying words,
The band played there until the cops said:
“Enough”,
Until our heart broke in pieces.
They played, that’s all…
I get up to leave at night, bound in my pajamas,
Even in kitsch there’s a grain of truth,
Everything goes.
I leave you the house, my heart I left there,
Broken to pieces, lying, next to your heart.
They played, that’s all…