The Basic Form
View Variations

You can identify the הפעיל form by applying these basic rules of thumb:

In the past tense, a ה appears before the three letters of the root. For example, in הִזְמַנְתִּי אֶת יְהוּדָה לַמְּסִיבָּה ( I invited Yehuda to the party), the three root letters appear (ז.מ.נ) only after the ה.

Also in the past tense, there is an ee-ah, ee-ee or ee-eh vowel rhyming pattern, as in the word הִדְרַכְתִּי (I guided).

In the present tense, there is an eh-ee or ah-ee rhyming sequence. Note this pattern in the word מֵרִים, as in, הוּא מֵרִים אֶת הַנִּיָּרוֹת (he is picking up the papers).

In the future tense, there is an ah-ee or eh-ee vowel rhyming pattern.

Witness these patterns as you review the chart below, which lays out all the possibilities of the verb לְהַקְרִיא (to read out loud) in past, present, future and imperative (command) tenses:

ציווי
imperative		 עתיד
future		 הווה
present		 עבר
past
אַקְרִיא מַקְרִיא, מַקְרִיאָה הִקְרֵאתִּי אני
נַקְרִיא מַקְרִיאִים, מַקְרִיאוֹת הִקְרֵאנוּ אנחנו
הַקְרֵא תַּקְרִיא מַקְרִיא הִקְרֵאתָ אתה
הַקְרִיאִי תַּקְרִיאִי מַקְרִיאָה הִקְרֵאת את
הַקְרִיאוּ תַּקְרִיאוּ מַקְרִיאִים הִקְרֵאתֶּם אתם
הַקְרִיאוּ תַּקְרִיאוּ מַקְרִיאוֹת הִקְרֵאתֶּן אתן
יַקְרִיא מַקְרִיא הִקְרִיא הוא
תַּקְרִיא מַקְרִיאָה הִקְרִיאָה היא
יַקְרִיאוּ מַקְרִיאִים הִקְרִיאוּ הם
יַקְרִיאוּ מַקְרִיאוֹת הִקְרִיאוּ הן

 


As in any spoken language, things that are difficult for native speakers to pronounce get altered. So there will be roots that don’t fit into the neat table of הפעיל above.

Check out these variations:

חַסְרֵי פ”נ (Missing Start-of-Root נ) Variation

Due to difficulty in pronunciation, Hebrew verb whose first letter is a נ follows the pattern below when in the active-causative form.

Note the דָּגֵשׁ – the emphatic dot – in the second root letter. This represents the missing נ and was once pronounced with greater emphasis to indicate the missing נ.

Example: לְהַשִּׂיג (to attain)

ציווי

imperative

עתיד

future

הווה

present

עבר

past
אַשִּׂיג מַשִּׂיג, מַשִּׂיגָה הִשַּׂגְתִּי אני
נַשִּׂיג מַשִּׂיגִים, מַשִּׂיגוֹת הִשַּׂגְנוּ אנחנו
הַשֵּׂג תַּשִּׂיג מַשִּׂיג הִשַּׂגְתָּ אתה
הַשִּׂיגִי תַּשִּׂיגִי מַשִּׂיגָה הִשַּׂגְתְּ את
הִשִּׂיגוּ תַּשִּׂיגוּ מַשִּׂיגִים הִשַּׂגְתֶּם אתם
הִשִּׂיגוּ תַּשִּׂיגוּ מַשִּׂיגוֹת הִשַּׂגְתֶּן אתן
יַשִּׂיג מַשִּׂיג הִשִּׂיג הוא
תַּשִּׂיג מַשִּׂיגָה הִשִּׂיגָה היא
יַשִּׂיגוּ מַשִּׂיגִים הִשִּׂיגוּ הם
יַשִּׂיגוּ מַשִּׂיגוֹת הִשִּׂיגוּ הן

חַסְרֵי פי”צ (Missing Start-of-Root י with Mid-Root צ) Variation

Due to difficulty in pronunciation, Hebrew verbs whose first letter is a י and whose second letter is a צ follows the pattern below when in the הפעיל verb form.

Note the דָּגֵשׁ – the emphatic dot – in the second root letter. This represents the missing י and was once pronounced with greater emphasis to indicate the missing י.

Example: לְהַצִּיעַ (to offer, to suggest)

 

ציווי עתיד הווה עבר
אַצִּיעַ מַצִּיעַ, מַצִּיעָה הִצַּעְתִּי אני
נַצִּיעַ מַצִּיעִים, מַצִּיעוֹת הִצַּעְנוּ אנחנו
הַצֵּעַ תַּצִּיעַ מַצִּיעַ הִצַּעְתָּ אתה
הַצִּיעִי תַּצִּיעִי מַצִּיעָה הִצַּעְתְּ את
הַצִּיעוּ תַּצִּיעוּ מַצִּיעִים הִצַּעְתֶּם אתם
הַצִּיעוּ תַּצִּיעוּ מַצִּיעוֹת הִצַּעְתֶּן אתן
יַצִּיעַ מַצִּיעַ הִצִּיעַ הוא
תַּצִּיעַ מַצִּיעָה הִצִּיעָה היא
יַצִּיעוּ מַצִּיעִים הִצִּיעוּ הם
יַצִּיעוּ מַצִּיעוֹת הִצִּיעוּ הן

נָחֵי עי”ו (Hollow or Relaxed Mid-Root י or ו) Variation

A Hebrew verb root whose middle letter is ו (or a י), a “hollow” root, follows the pattern below when in the active-causative form.

 

ציווי
imperative		 עתיד
future		 הווה
present		 עבר
past
אָבִין מֵבִין, מְבִינָה הֵבַנְתִּי אני
נָבִין מְבִינִים, מְבִינוֹת הֵבַנְנוּ אנחנו
הָבֵן תָּבִין מֵבִין הֵבַנְתָּ אתה
הָבִינִי תָּבִינִי מְבִינָה הֵבַנְתְּ את
הָבִינוּ תָּבִינוּ מְבִינִים הֵבַנְתֶּן אתן
הָבִינוּ תָּבִינוּ מְבִינוֹת הֵבַנְתֶּן אתן
יָבִין מֵבִין הֵבִין הוא
תָּבִין מְבִינָה הֵבִינָה היא
יָבִינוּ מְבִינִים הֵבִינוּ הן
יָבִינוּ מְבִינוֹת הֵבִינוּ הן

נָחֵי פ”ע/ח (Relaxed Start-of-Root ע or ח) Variation

Historically, it was difficult to make an ee sound right before a guttural sound such as that represented by ח or ע. Therefore, the expected ee vowel at the beginning of a הפעיל verb whose root starts with ח or ע in the past tense, becomes an eh vowel.

Example: לְהַחְלִיט (to decide)

ציווי עתיד הווה עבר
אַחְלִיט מַחְלִיט, מַחְלִיטָה הֶחְלַטְתִּי אני
נַחְלִיט מַחְלִיטִים, מַחְלִיטוֹת הֶחְלַטְנוּ אנחנו
הַחְלֵט תַּחְלִיט מַחְלִיט הֶחְלַטְתָּ אתה
הַחְלִיטִי תַּחְלִיטִי מַחְלִיטָה הֶחְלַטְתְּ את
הַחְלִיטוּ תַּחְלִיטוּ מַחְלִיטִים הֶחְלַטְתֶּם אתם
הַחְלִיטוּ תַּחְלִיטוּ מַחְלִיטוֹת הֶחְלַטְתֶּן אתן
יַחְלִיט מַחְלִיט הֶחְלִיט הוא
תַּחְלִיט מַחְלִיטָה הֶחְלִיטָה היא
יַחְלִיטוּ מַחְלִיטִים הֶחְלִיטוּ הם
יַחְלִיטוּ מַחְלִיטוֹת הֶחְלִיטוּ הן

נָחֵי ל”ה (Relaxed End-of-Root ה) Variation

Since the letter ה represents a faint sound, really just a breath, it tends to fall off in everyday speech. For example, you’ll often hear Israeli children pronounce the (male) teacher – הַמורֶה – as if it were written אַמורֶה.

This tendency appears in verb conjugations as well. A Hebrew verb root whose final letter is a י or ה follows the pattern below in the הפעיל form.

Example: לְהַעֲלוֹת (to raise)
(This word has features of the נחי פ”ע/ח variation, which appears in the previous tab)

ציווי עתיד הווה עבר
אַעֲלֶה מַעֲלֶה, מַעֲלָה הֶעֱלֵיתִי אני
נַעֲלֶה מַעֲלִים, מַעֲלוֹת הֶעֱלֵינוּ אנחנו
הַעֲלֶה תַּעֲלֶה מַעֲלֶה הֶעֱלֵיתָ אתה
הַעֲלִי תַּעֲלי מַעֲלָה הֶעֱלֵית את
הַעֲלוּ ּתַּעֲלו מַעֲלִים הֶעֱלֵיתֶם אתם
הַעֲלוּ תַּעֲלוּ מַעֲלוֹת הֶעֱלֵיתֶן אתן
יַעֲלֶה מַעֲלֶה הֶעֱלָה הוא
תַּעֲלֶה מַעֲלָה הֶעֱלְתָּה היא
יַעֲלוּ מַעֲלִים הֶעֱלוּ הם
יַעֲלוּ מַעֲלוֹת הֶעֱלוּ הן